קודם כל, קצת רקע על צבא ארה״ב: צבא ארה״ב לא מגן על ארה״ב. דהיינו הוא כן, אבל לא *ב*ארצות הברית. הדוקטרינה האמריקאית אומרת שהצבא מגן על ארה״ב מחוץ לגבולות המדינה, ובעקבות כך יש להם בסיסים בכל העולם. הם שומרים על האיומים הרחק מגבולות המדינה.

כמו שלצה”ל יש פיקוד צפון, מרכז ודרום — גם לצבא ארה״ב יש פיקודים אזוריים. כך לדוגמא: EUCOM = פיקוד אירופה CENTCOM = פיקוד המזרח התיכון INDOPACOM = הפיקוד האסייתי (סין, קוריאה וכו׳). כל פיקוד כזה הוא צבא משלו. יש לו רמטכ״ל משלו (גנרל/אדמירל ארבעה כוכבים), חיל אוויר משלו, חיל ים משלו, ארמי, מארינס וכו׳ (יש עוד פיקודים אבל הם דיי משעממים)

לכל פיקוד יש מרחב אחריות גיאוגרפי (הנקרא Area of Responsibility בלע״ז) ואיום ייחוס מובהק שהוא מתמקד בו: 🔵 EUCOM מתמקד במדינות NATO וברוסיה 🔵 CENTCOM מתמקד במזה״ת ואיראן 🔵 INDOPACOM מתמקד במדינות האסייתיות וסין צבא ארה״ב עובד בקואליציות. הם משתמשים במדינות המרחב כדי לתת תגובה רוחבית לאיומי הייחוס שעולים מאותו אזור גיאוגרפי. לכן אתם שומעים מהם כל הזמן את המושג: Our partners in the region. השותפים הללו הם חלק מהמארג הבטחוני של ארה״ב סביב לעולם.

למרות שישראל גיאוגרפית שוכנת במזרח התיכון — היא הייתה עד לא מזמן תחת אחריות פיקוד אירופה (EUCOM), ולא פיקוד CENTCOM, למה? ובכן 2 סיבות מרכזיות: אחת פרקטית ואחת תרבותית👇

סיבה 1 – מדינית: בעבר לא היו לישראל יחסים עם רוב מדינות האזור. CENTCOM מתפקד גם כמסגרת לשיתופי פעולה אזוריים, וזה פשוט לא היה רלוונטי לנו. למה שנהיה תחת פיקוד שלא מאפשר לנו שיח או שת״פ עם שאר המדינות תחת אותה מטרייה? מה גם שזה מקשה על האמריקאיים ולשאר המדינות שנמצאים תחת אותו פיקוד כי אף אחד לא רוצה לשבת בשולחן משותף עם ישאל. בקיצור, זה היה הכי נוח לכולם.

סיבה 2 – תרבותית: לאורך שנים הגדרנו את עצמנו ״וילה בג׳ונגל״. ישראל נתפסה כ”מדינה מערבית”, אז “התאימה” יותר לפיקוד אירופה (אירוויזיון שלום). ופחות ל״ג׳ונגל״ של המזה״ת (קרי מדינות ערב שבאזור) ופיקוד סנטקום.

ואז – ב-2019 – טראמפ חתם על שינוי דרמטי: 🔄 העברת ישראל מ-EUCOM ל-CENTCOM שנכנס לתוקף סופית ב-2021. 🔑 שני דברים עיקריים אפשרו את המהלך הזה: 1.הסכמי אברהם שפתחו דלת לשיתופי פעולה אזוריים. פתאום יש לישראל עוד שותפות (גלויות וחסויות) תחת מרחב האחריות של סנטקום. 2.realignment של תפיסת האיום – ישראל מתמודדת עם איראן, כמו שאר מדינות האזור. כך שפיקוד סנטקום יכולה להיות על אותו העמוד מול כל שותפיה במרחב ולהתייחס בצורה אחידה לאיומי מרחב האחריות, עכשיו כולל גם את ישראל כי אין כבר את הפלונטר המדיני. לא כמו בעבר, שבו פיקוד אירופה רוצה להתמקד באיום האירופאי (רוסיה), ואין לה זמן להתעסק ב״שטויות״ של איומי ישראל שבכלל נמצאים במזה״ת (איראן ושלוחותיה) ודיי מעניינים לEUCOM את התחת.

למה זה חשוב? 📍 פתאום יש לנו שפה משותפת מבצעית עם מדינות ערביות בפיקוד סנטקום 📍 ישראל נכנסת למסגרות של שיתוף פעולה צבאי אזורי – כולל ארכיטקטורת הגנה אווירית אזוריות 📍 השת״פ המודיעני מקבל מיקוד רלוונטי סביב הנושא האיראני

קחו למשל את המתקפה מאיראן ב-14 באפריל – ההגנה האווירית האזורית שראינו, עם שילוב של מדינות ערב, ארה״ב וישראל – לא הייתה אפשרית אם היינו נשארים תחת EUCOM. זה לא אומר שזה לא היה עובד, אבל זה בוודאות היה הרבה פחות אפקטיבי ובייחוד כשפיקוד אירופה עסוק כבר שנתיים בכלל במלחמת רוסיה-אוקראינה, ולשם הם גם מקצים את מרבית הקשב והמשאבים שלהם.

בפועל, הפיקודים האמריקאים כל כך מנותקים זה מזה, שהם בקושי אפילו ״מדברים״ אחד עם השני. אז אם אתה לא תחת הפיקוד הרלוונטי – אתה לא באמת חלק מהמשחק. ואתה לא מצליח לנצל את כוחות צבא ארה״ב בצורה האפקטיבית ביותר.

יש עוד מרכיב חשוב פה, לכל פיקוד אמריקאי יש גם תרבות מבצעית שונה, שמושפעת מהאזור שבו הוא פועל. EUCOM = אירופה, נונשלנטיות קלאסית. משרדים נסגרים ב־16:00. ביולי־אוגוסט? כולם בחופש. CENTCOM = המזרח התיכון. הכל בוער, עובדים בטירוף, 24/7. 🇮🇱 במובן הזה, השפה המבצעית של CENTCOM הרבה יותר מתאימה לישראל לעומת אירופה. זה נשמע שולי אבל כשיש אירוע מתפרץ והשעה 2100 בערב והשותף לא בנמצא וללא כוונה לחזור לחמ״ל שלו זה דיי חרא. אבל אם כולם טוחנים מסביב לשעון, יש עם מי לעבוד.

המעבר הזה נשמע בירוקרטי או טכני, אבל הוא שינה את כל הדרך שבה ישראל משתלבת בתוך המערכת האסטרטגית האמריקאית והאזורית. יותר שיתופי פעולה, יותר גיבוי, ויותר מוכנות לאיומים אזוריים הרלוונטיים לנו.

בפשטות: 🇮🇱 ישראל סוף סוף יושבת בשולחן הנכון. והכל בזכות ההחלטה יחסית ״איזוטרית״ שקיבל טראמפ ב-2019. אם הגעתם עד כאן מוזמנים לשאול שאלות. אשתדל לענות כמיטב יכולתי ובתוך מגבלות הב״מ.